הכרעת דין בתיק ת"פ 232-09 - פסקדין

בפתח הדברים אומר שהחלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת, לפי סעיפים 2 ו- 13(ב)(1)(א) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד - 1984, ככל שהדבר נוגע לסעיפים 4, 6, 7, 8, 9, 11 ו- 12 לכתב האישום.

כתב האישום

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירות על סעיפים 2 ו- 13(ב)(1)(א) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד - 1984 (להלן: " חוק שמירת הניקיון"), סעיפים 14 יחד עם סעיף 4 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 וסעיף 1 יחד עם פריטים 5.1א', 5.1ב' ו- 5.1ד' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה - 1995 (להלן: " צו רישוי עסקים"), וסעיפים 2(1), 2(2), 2(3), 2(5), 2(6), 2(7), 2(8), 3, 6.1, 6.2 ו- 6.3 לתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), תשנ"ח - 1998 (להלן: " תקנות רישוי עסקים"), יחד עם סעיפים 10א' ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968.

על-פי כתב האישום, במהלך התקופה הרלוונטית, ניהל הנאשם תחנת מעבר לפסולת בשטח משק 32 במושב עוזה, המוחזק על-ידי הוריו של הנאשם והמצוי ברשות הרבים (להלן: " תחנת המעבר" - הגדרה זו היא, בשלב הזה, לשם נוחות הכתיבה ולעניין השאלה אם המקום היה בגדר מעבר, אם לאו, אתייחס בהמשך הדברים), נטען, כי במהלך התקופה, הנאשם התיר, הורה ואיפשר להטמין כמויות פסולת רבה בשטח תחנת המעבר ובסביבתה, כך שבמקום נוצר אתר לסילוק פסולת. כן נטען, שהנאשם עסק בתקופה הרלוונטית במתן שירותי הובלה, לרבות פינוי פסולת, באמצעות משאית שמספר הרישוי שלה 80-362-00 (להלן: " המשאית").

על מנת שלא להאריך בדברים, אציין כי על-פי כתב האישום, במועדים שונים שנרשמו בפרק ב' לכתב האישום, נצפו בתחנת המעבר ערימות פסולת, מסוגים שונים. לגבי האירוע שמתואר בסעיף 7 לכתב האישום, נרשם גם, כי נצפתה כניסה ויציאה של מכולות אשפה שנישאו על-גבי המשאית. בסעיף 10 בכתב האישום נרשם כי נצפתה המשאית, נהוגה על-די עובדו של הנאשם, כשהיא מגיעה לשטח תחנת המעבר ושופכת במקום פסולת.

בסעיף 11 לכתב האישום נרשם, שבמהלך סיור של נציג המשרד להגנת הסביבה בתחנת המעבר, נצפתה תחנת תדלוק וכן נצפתה משאית כשההייבר שלה מורם וערימות פסולת טריות על הקרקע, ללא תשתית וללא גדר וכן נמצאה במקום פסולת מגוונת.

על-פי סעיף 12 לכתב האישום, במהלך סיור שערך נציג המשרד להגנת הסביבה בתחנת המעבר, נמצא שבמקום הושלכה פסולת מגוונת בכמות רבה, הפסולת לא הייתה מהודקת, אין חומר כיסוי, אין ציוד מכאני הנדסי לטיפול בפסולת ולכיבוי בארות, לא הייתה גדר ולא היה משקל לקביעת כמות הפסולת.

על-פי סעיף 13 לכתב האישום, במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, במשך למעלה מ- 4 שנים, הופעלה תחנת המעבר על-ידי הנאשם, מבלי שקיימים בה התשתיות והאמצעים שמחייב הדין: לא היה גידור, לא היה שילוט, לא הותקנה מערכת לשטיפת רכב וכלי קיבול, לא היה איטום לחלחול ולא היה שיפוע, לא הייתה תעלת ניקוז כנדרש, לא הותקן מתקן לטיפול בתשטיפים, חלק מהפסולת נותרה בתחנת המעבר בסוף יום עבודה, השטח היה מלוכלך, תשטיפים לא נוקזו ולא פונו למערכת הביוב, ולא ננקטו אמצעים למניעת הימצאות בעלי חיים ומזיקים.

על-פי סעיפים 14-16 לכתב האישום, במשך התקופה הרלוונטית לא היה לנאשם רישוי עסק לתחנת מעבר, לאתר סילוק הפסולת ולאיסוף והובלת פסולת.

על-פי סעיף 17 לכתב האישום, במעשיו ובמחדליו המתוארים בכתב האישום, גרם הנאשם להשלכת פסולת ברשות הרבים ולכלך את רשות הרבים בעשרות מקרים ובמשך 4 שנים.

על-פי סעיפים 18 ו- 19 לכתב האישום, לנאשם נשלחה התראה ובה דרישה להסיר את הליקויים, אך הנאשם המשיך להפעיל את תחנת המעבר, לפחות תקופה של למעלה משנה ולא ביצע את הפעולה שנדרש לבצע.

תשובת הנאשם לכתב האישום

הנאשם כפר בניהול תחנת מעבר והוא הודה שמשק 32 מוחזק על-ידי הוריו. הנאשם כפר בהטמנת פסולת והודה בכך שבתקופה הרלוונטית, הוא עסק במתן שירותי הובלה, לרבות שירותי פינוי פסולת, בין היתר באמצעות המשאית.

ביתר עובדות כתב האישום כפר הנאשם.

ראיות המאשימה

מטעם המאשימה נשמעה עדותם של מספר עדים ובאמצעותם הוגשו מסמכים ותמונות.

העד חגי בלכנר

עד זה הוא מפקח ומרכז המשטרה הירוקה במחוז הדרום, היא יחידת האכיפה של המשרד להגנת הסביבה. באמצעות עד זה הוגשו הודעות באזהרה שנגבו מן הנאשם, דו"חות סיור שערך במקום ותמונות שצילם.

במהלך עדותו של עד זה, נרשמה הסכמת הצדדים, לפיה הנאשם עצמו לא נהג במשאית ולא השליך פסולת במו ידיו (הנאשם הוא נכה כתוצאה ממחלת פוליו והוא מתהלך בעזרת קביים), אם כי המאשימה טוענת שהוא עשה זאת באמצעות אחרים, או לחילופין הוא התיר השלכת פסולת בתחנת המעבר. עוד הוסכם, שמשק 32 אינו בבעלותו של הנאשם, אלא מוחזק על-ידי הוריו.